אולי את מכירה את זה
שהיא אומרת לך שלא מדברים איתה,
שהיא לבד, ולא מעניינת אף אחת.
נראה שהרבה בנות חושבות שהמצב החברתי שלהן
קשור לזה שבנות אחרות לא פונות או מזמינות אותן.
אפילו כשבנות נמצאות בקשר שפוגע בהן,
לא פעם הן לא רואות את השליטה שלהן
ואת האפשרות שלהן לסיים את הקשר.
הן מקוות שהחברה שמתנהגת אליהן בחוסר כבוד
תשתנה, תתמתן, תתבגר,
תכיר אחרות
ושזה פשוט ייפתר מעצמו.
ואז יש הרגשת ייאוש ותסכול,
ומבאס ללכת לבי"ס או למפגשים חברתיים
כי מה שהיה הוא שיהיה,
ו“מה כבר יכול להשתנות?”
אבל לצד הכאב ותחושת חוסר האונים,
יש כאן הזדמנות לקחת את המושכות:
🔹 להשיב את האמון בעצמה
🔹 להגביר את המסוגלות העצמית
🔹 וללמוד שיעור חשוב –
שהכוח לא נמצא רק אצל הצד השני,
ושהיא יכולה לכוון את הקשרים למקום הרצוי לה.
אני מכירה את זה גם מעצמי –
הייתי בקשר כזה, התפללתי שהיא תכיר אחרות וככה תתרחק,
והבנתי שאני זאת שצריכה לעשות את הצעד הזה.
לא להתרחק קצת,
לא למתן,
אלא להתנתק
וזה חיבר אותי לכוח.
אז מה אפשר לעשות?
אולי
✅ לשתף מחנכת או אשת מקצוע בבי"ס
✅ להתחיל להכיר בנות נוספות ולנתב את האנרגיה לעוד כיוונים
✅ לעשות צעד קטן של התרחקותתוכלו לחשוב ביחד מה הצעד הקטן ביותר שהיא יכולה לעשות
כדי להשיב לעצמה את השליטה ואת הבעלות על החיים שלה. זה אפילו יכול להתחיל בתשובה קצרה בוואטסאפ כמו: "אני לא יכולה היום".
אם היא מתמודדת עם זה כרגע, אני כאן לשירותכן
הכוח נמצא בפנים גם אם זה לא מורגש כרגע
לצעדים אמיצים
מכל הלב ❤️ שירן
