בחוץ זו נראית חברות קרובה:
✅ הן ביחד בהפסקות
✅ נפגשות אחר הצהריים
✅ לפעמים אפילו ישנות אחת אצל השנייה
וכשמסתכלות מהצד,
זה נראה שאין אתגר.
אבל בפועל, לא מעט נערות מספרות:
- שהן לא באמת באות לידי ביטוי בקשר
- שעושות מה שהחברה אומרת
- שקשה להן להגיד לא
- שהן מרגישות לחץ כשהן כן מנסות להציב גבול
- שהן חוששות שהחברה תכעס, תתנפל ותתרחק
וככה, לאט לאט,
הן לומדות לוותר על עצמן
וחושבות שהצרכים שלהן פחות חשובים.
יש בזה תסכול גדול,
ולפעמים גם סבל.
כי כל אחת רוצה להיות מי שהיא,
בטח בתוך קשר קרוב.
ומה שמעניין הוא שלא פעם,
אלו דווקא בנות שיודעות מאוד להקשיב ולהכיל.
יש בהן רגישות גבוהה לאחרות,
וקשה להן להגיד:
"לא בא לי"
"אני לא יכולה"
"חשוב לי משהו אחר עכשיו"
הן כן יודעות מה הן רוצות.
זאת אומרת שהן מחוברות לעצמן,
אבל מפחדות לפגוע, להיעלב
ולאבד את החברות.
ואז זה יכול להיראות בכל מיני דרכים:
לפעמים זו חברה שרוצה להיות איתן כל הזמן.
לפעמים זה לחץ לעשות
או ללכת לאנשהו.
ולפעמים זו פשוט הרגשה
שאין באמת מקום לרצונות,
לצרכים, לרגשות
או לדעה שלהן.
אז גם כשמבחוץ
זה נראה כמו חברות קרובה,
מבפנים הרבה פעמים יש
ויתור, אשמה ולחץ.
למה קשה להציב גבולות בחברות?
בגילאי חטיבה ותיכון,
מערכות היחסים נעשות מורכבות יותר.
והיכולת להציב גבול,
להעביר מסר
ולהישאר נאמנה לעצמה
היא מיומנות רגשית קריטית.
גם בנות חברותיות,
פעילות ובולטות בכיתה או בתנועה,
מספרות על ההתמודדויות האלה לא פעם.
זה לא אומר שמי שמתמודדת עם זה
לא טובה, לא חברותית
או לא מצליחה.
להיפך.
זה יכול לאפיין בנות רגישות,
ובנות שחותרות להרמוניה ולשלום.
אפשר גם להגיד שבמידה מסוימת
זה מאפיין נשים בכלל, לא?
חלקנו, אם לא כולנו,
גדלנו על להיות עדינות,
נעימות ומתחשבות.
אז אם זיהית כאן התנהגויות מוכרות,
תדעי שזה נפוץ
ושיש איך להתמודד עם זה.
בפוסט הבא אשתף בכמה דרכים להתמודדות.
מכל הלב,
שירן ❤️
