שנה חדשה מביאה איתה
הזדמנויות חדשות להכיר.
ולפעמים, כשהיא מסתכלת מהצד,
היא יכולה לחשוב שלכולן כבר יש את החברה שלהן,
שכולן הסתדרו, ורק היא נשארה לבד.
ואז היא חוזרת הביתה ואומרת:
"אין לי עם מי להיות"
או:
"לכולן כבר יש חברות"
ומהר מאוד אפשר להיכנס ללחץ
– אולי היא לא מצליחה להתחבר?
– אולי היא לבד בהפסקות?
– אולי צריך לעשות משהו?
אבל רגע לפני כן, חשוב לזכור:
תחילת שנה היא לא מבחן חברתי
ולא הזמן היחיד להכיר חברות.
גם אם בשבוע הראשון היא עדיין לא מצאה
את החברה הכי טובה שלה –
זה ממש לא אומר שככה תיראה השנה שלה.
זה גם מאוד מלחיץ לשים את זה כמטרה, לא ככה?
כי חברויות לא תמיד נוצרות ביום הראשון ללימודים,
ולוקח להן זמן להתגבש.
הן מתחילות משיחה קצרה
מישיבה ליד מישהי חדשה,
ממשחק בהפסקה
מעבודה משותפת או אפילו מפרגון כמו:
"איזה יפה השיער שלך. איך את מסדרת אותו?"
אז מה אפשר לעשות?
1. לא לחפש מיד את החברה הכי טובה
לפעמים אפשר להתבאס שאין לה חברה טובה בכיתה,
אבל יש שלבים בדרך עד שזה הופך לחברות טובה.
המטרה הראשונית יכולה להיות
להכיר עוד ילדה בכיתה, בלי הלחץ של התוצאה.
2. לא להסיק מסקנות מהר מדי
בתחילת השנה קל מאוד להסתכל על החבורות,
ולהרגיש שכולן כבר הסתדרו והכירו,
אבל הרבה פעמים גם בתוך אותן חבורות
בנות לא מרגישות שייכות,
ומחכות להכיר חברות חדשות.
חוץ מזה, גם כשיש להן חברות,
יש בנות שרוצות להרחיב את המעגל
ולהכיר חברות נוספות.
זה לא עניין של מכסה, אלא עניין של התאמה.
3. חברות אפשר להכיר בכל מקום
אלה שמתאימות לה יכולות להיות בחוג או בתנועה,
בשכבה או בשכונה, וחשוב לזכור שיש עוד אפשרויות,
ולא להגביל את עצמה לכיתה.
4. לעודד אותה לפנות ולהתנסות ביוזמה
אני יודעת שלהרבה נערות זה נשמע לא פשוט,
ושהן חוששות מזה. צעד קטן יכול לפתוח
שער לקשר חדש ולשנות את כל התמונה.
והדבר הכי חשוב?
לא להפוך את המצב החברתי שלה לפרויקט.
אפשר לשאול, להקשיב, לעזור לה לחשוב,
אבל גם לזכור שזה טבעי, שזה יכול לקחת זמן,
ולהאמין בה.
השנה רק התחילה
יש עוד כל כך הרבה קשרים שיכולים להיווצר,
והמשחק ממשיך 🎲
אני מכירה בנות שבתחילת שנה
לא מצאו את המקום שלהן,
ועם החודשים, הרגישו קרבה ושייכות לבנות בכיתה.
אני מכירה גם נערות שהתחברו בסוף שנה ובחופש הגדול.
אין זמן אחד שבו אפשר להכיר, להתקרב ולהשתייך.
סקרנית איך היא תתחבר לאמונה הזו,
ואלו היכרויות וחברויות מצפות לה 👐
